בואו נדבר על הרגע הזה. את עומדת מול חדר מלא באנשים חשובים. משקיעים, דירקטוריון, לקוחות פוטנציאליים. הלב שלך דופק על 200. יש לך רעיון מדהים, מוצר משנה חיים, או שירות שאת יודעת שבאמת יעזור להם. את לוחצת על השלט, והשקופית הראשונה עולה. ואז השנייה. ואז השלישית. ומולך, בקהל, את מתחילה לראות את זה קורה: העיניים מזגגות. מישהו בודק את הטלפון מתחת לשולחן. מישהי מפהקת בדיסקרטיות. את מאבדת אותם.
למה זה קורה? כי רוב המצגות העסקיות הן, איך לומר בעדינות, משעממות. הן עמוסות בטקסט, מלאות בגרפים מסובכים, ומרגישות כמו הרצאה באוניברסיטה ביום ראשון בשמונה בבוקר. אנחנו שוכחות שגם אנשי עסקים רציניים בחליפות הם קודם כל בני אדם. ובני אדם לא מתחברים לנתונים יבשים. הם מתחברים לסיפורים.
הנתונים הם השחקנים, את הבמאית אני תמיד אומרת ללקוחות שלי: מצגת היא לא מסמך וורד שהוספתם לו רקע יפה. מצגת היא סרט. התפקיד שלך הוא לא "להציג את המידע", אלא לקחת את הקהל למסע. הנתונים, המספרים, אחוזי הצמיחה - כל אלה הם חשובים, אבל הם רק חומרי הגלם. הם השחקנים על הבמה. אם לא תתני להם תסריט טוב, הם סתם יעמדו שם וידקלמו טקסט.
אז איך הופכים אקסל לסיפור מתח? הסוד הוא במבנה. במקום להתחיל ישר עם "מי אנחנו" ו"מה הפתרון שלנו", תתחילי עם ה"למה".
- הנבל (הבעיה): כל סיפור טוב מתחיל בקונפליקט. לפני שאת מראה את גרף המכירות המדהים שלך, תראי את הכאב שהוביל אליו. תני דוגמה אנושית, תספרי סיפור על לקוח אמיתי, תראי תמונה שמעבירה את התסכול של המצב הקיים. תגרמי להם להרגיש את הבעיה בבטן, לא רק להבין אותה בראש.
- הגיבור (הלקוח/הפתרון): עכשיו, כשהם מבינים את גודל הצרה, תציגי את הגיבור. הגיבור הוא לא את. הגיבור הוא הלקוח שלך, שמשתמש בפתרון שלך כדי לנצח את הנבל. הראי איך החיים שלו נראים אחרי השימוש במוצר שלך. זה המקום לסיפורי הצלחה (Case Studies) ויזואליים, לא סתם ציטוטים יבשים.
- המסע (הנתונים): רק עכשיו מגיע תורם של הגרפים. אבל עכשיו, הם לא סתם עמודות צבעוניות. הם ההוכחה לכך שהסיפור שסיפרת הוא אמיתי. הגרף שמראה עלייה במכירות הוא לא סתם מספר, הוא הרגע שבו הגיבור התחיל לנצח. תני לכל שקופית של נתונים כותרת שהיא לא תיאורית ("גרף מכירות רבעון ג'") אלא סיפורית ("איך הכפלנו את ההכנסות בתוך 3 חודשים").
תמונה אחת שווה אלף שורות באקסל אנחנו חיים בעידן ויזואלי. המוח שלנו מעבד תמונות פי 60,000 יותר מהר מאשר טקסט. אז למה אנחנו מתעקשים למלא את השקופיות שלנו בבולטים?
הכלל שלי הוא פשוט: אם את יכולה להגיד את זה בתמונה, אל תגידי את זה במילים. במקום לכתוב "יש לנו צמיחה גלובלית", שימי מפה של העולם עם נקודות מוארות. במקום לכתוב "הלקוחות שלנו מרוצים", שימי תמונה של לקוחה מחייכת משתמשת במוצר. תני לויז'ואל לעשות את העבודה הקשה, ולטקסט להיות רק הכותרת שנותנת את המסגרת.
השורה התחתונה: כשאת עומדת מול קהל, את לא מוכרת מוצר. את מוכרת חזון. את מוכרת אפשרות לעתיד טוב יותר. ואת זה אי אפשר לעשות עם טבלת אקסל. תפסיקי "להציג", ותתחילי לספר סיפור.
מרגישה שיש לך סיפור מדהים, אבל המצגת שלך לא עושה לו צדק? אני כאן כדי לעזור לך לקחת את כל הנתונים, הרעיונות והחזון שלך, ולזקק אותם למצגת (או סרטון תדמית) שלא רק תעביר את המסר, אלא גם תשאיר את הקהל עם פה פתוח ורצון לשמוע עוד.
בואי נהפוך את המספרים שלך לסיפור.
דברי איתי.
