Yuval Doron
Picture of יובל דורון

יובל דורון

הסיפור של יובל דורון

נעים להכיר

אני יובל דורון, בת 25, מתל אביב.
סטודנטית לנטורופתיה במכללת רידמן לרפואה משלימה מזה שלוש שנים, מנחה סדנאות ומטפלת ברפואה הוליסטית בתחומי הארומתרפיה, פרחי באך, צמחי מרפא, רייקי ותזונה טבעית.

הסיפור שלי

הסיפור שלי התחיל אי שם בגיל 18.

עם כאבי בטן לסירוגין, שהפכו לכאבים יומיומיים, והובילו אותי אותי לגשת לראות רופא גסטרו בפעם הראשונה.

הייתי לקראת סוף כיתה י"ב ולכן ההצעה שלו לעשות בדיקת קולונוסקופיה הרתיעה אותי ובחרתי להסתפק בכדורים שהוא הציע לי למעי רגיז. שבאותה תקופה עזרו לי עם הכאב. או לפחות כך חשבתי לעצמי…

בנובמבר 2015 התגייסתי לחיל האוויר ושהיתי 3 חודשים בבסיס עובדה שבדרום.
בעקבות החששות, הפחדים והקשיים הציפו אותי, והאוכל השמנוני, התחילו להתגבר שוב הכאבים והיציאות.
לא הייתה לי אז אופציה להשמיע את קולי לכן בעיקר שמרתי הכל לעצמי והשארתי את זה בפנים (בבטן).

כשהגעתי לשירות הסדיר שלי בבסיס תל נוף (כחצי שעה מהבית), הרגשתי הקלה. אולם מהר מאוד התווספו לה עומס ולחץ גדולים להיכנס לתפקיד מלא האחריות.
העומס והלחץ היו לי דיי רגילים… הם נראו לי כמו משהו מוכר ודיי מובן מאליו. לא הרגשתי שמשהו לא תקין, להפך, שאני נכנסת בקלות לנעליים שלי, למלא תפקיד אחראי בשעות עומס.

מסע התשה

הכאבים שחזרו בטירונות לא פסקו. כשהרגשתי שאני חשה אותם שוב באופן יומיומי ניגשתי למרפאה הצבאית בבסיס. במרפאה הגעתי לרופא שלא ראה אותי, לא הסתכל עלי ובטח שלא האמין לי. ישר מבלי לבדוק הוא הכריז 'שאני מגיעה להוציא גימלים ולדפוק את המערכת' וזהו. נלחמתי לשכנע אותו בכאב שלי אבל זה לא עזר. כשחזרתי שוב ושוב הוא היה מוכן רק לרשום לי עוד מרשם של הכדורים למעי הרגיז שלקחתי בעבר וזה הכל.
לא זכרתי את שמם של הכדורים אבל הייתי בטוחה כבר שהם לא יעזרו לי.

ככל שעבר הזמן, התחזקה הרגשתי שמשהו לא בסדר. נלחמתי במערכת, הרגשתי סבל פיזי ונפשי נוראי, חוסר אונים, תסכול, הרגשה שאף אחד לא מבין אותי וגם אולי לא יבין.
לבסוף, הצלחתי להשיג הפניה לרופא גסטרו בתל השומר והתחלתי מסע בדיקות שארך כ-9 חודשים.
כל התשובות הצביעו על דלקת ועל חשד אבל אף אחד לא העז לקבוע אבחנה או לקבל החלטה חד משמעית.
נאלצתי להמתין בין כל בדיקה ובדיקה בכאבים חזקים ללא קבלת פתרון, עזרה או הקלה. ובוודאי שללא תמיכה רגשית או הסבר.

עמדתי על שלי לקבלת אבחנה ואכן כך היה. מחלת קרוהן בדרגה קלה עד בינונית לאורך כל המעי.

יש אבחנה, מה עכשיו?

עמוק בתוכי כבר מזמן ידעתי שזאת האבחנה. רציתי שהוא ייתן את האישור הסופי ואני אוכל לסיים עם הבדיקות ולקבל את הטיפול שאני צריכה.

שוחררתי מצה"ל וחזרתי במסגרת התנדבות, בתנאי שאני חוזרת לאותו המקום בו הייתי לפני.
באותו הזמן זה הרגיש לי כמו הדבר הכי טוב לעשות.
בדיעבד זה היה לחזור בדיוק לגורם הסטרס המדליק שהייתי ניזונה ממנו.
מה שהכרתי תמיד – לחץ, עומס ולקיחת אחריות.

עברתי לרפואה הפרטית כי לא סמכתי על הרפואה הצבאית ובטח שלא רציתי להיות תלויה בהם.
התחלתי בטיפול במחלה עם 6 חודשי סטרואידים 'פרדניזון'. שאמנם הקלו על הכאבים והיציאות אבל הביאו איתם כמה תופעות לוואי לא כל כך טובות…
לאחר מכן עברתי לנטילת כדורי 'פנטסה' לקרוהן ו'נורטילין' למעי הרגיז (בדיעבד גיליתי שזה כדור נוגד דיכאון שנותנים אותו לטיפול בתסמונת המעי הרגיז, משהו שהיום אני לא מאמינה שהגיוני שעשו).
נתנו לי גם כדור לכאבי חירום בשם 'נוטנסיל' שנועד להשתיק את הכאב.

ככה המשכתי עם שניהם במשך השנים, תלויה בהם. מה שהכי מעציב אותי בהסתכלות היום, היא שלא הצלחתי לראות כמה עדיין הרגשתי רע בבטן, שהכאבים לא עזבו, שהיציאות היו לא תקינות. שזה לא הטיפול הנכון.

אני זוכרת שהתחלתי בטיפול שאלתי את הגסטרו הפרטי שלי אם אצטרך לעשות שינוי נוסף בחיי לדוגמת תזונה. הוא אמר לי 'ממש אין צורך, תיקחי את הכדורים ותחיי חיים רגילים'.
איך אפשר לחיות כרגיל חיים כאלה? איך יש פערים כל כך גדולים בגישה וחוסר חיבור בין הגוף והנפש? איך להשתיק את גורם הכאב הוא הטיפול המתאים והיחיד שנותנים?

רוחות של שינוי

לאחר מספר שנים עם המחלה והכאבים. שמתי לב לתחושות שלי, איך הן משתנות להן, מה משפיע עליהן…
במרץ 2020 הגיעה נקודת התפנית שלי. החלטתי שמאחר והקורונה גרמה לי לשבת בבית בסגר, אני אנצל אותו לחקר אישי וטיפול עצמי. הגיע הזמן לשינוי.

התחלתי בדיאטת CDED ייעודית לטיפול בקרוהן של פרופסור אריה לוין. הקפדתי באדיקות, עמלתי במטבח כל היום, ידעתי בדיוק במה אני מזינה את הגוף שלי, מה עושה לי טוב ומה לא.
שילבתי פורמולות צמחי מרפא ייעודיות לקרוהן יחד עם טיפולי דיקור סיני.

בזמן הטיפול והשינוי שעברתי, התחלתי להתעניין יותר בעולם הרפואה הטבעית ובסוף הגעתי להבנה שבו אני רוצה לעסוק. נרשמתי ללימודי נטורופתיה במכללת רידמן לרפואה אינטגרטיבית.
במהלך הלימודים העמקתי במסע שלי.

התחלתי להכיר יותר את החיבור בין הגוף והנפש שלי.
הדרך הזו הובילה אותי למאמנת מדהימה בשיטות הסאטיה וההתמקדות, שליוותה אותי במשך שנה.
למדתי להתמקד בעצמי, להבין ולקשר כל תחושה, רגש וכאב.
למדתי מחוויות החיים שלי אילו אירועים הובילו אותי לדפוסים שמאפיינים אותי היום,
מה החוויות והאנשים ששיקפו לי חוויות ואנשים אחרים,
איפה בחיים הגיע הגורם שהוביל אותי לפגוש את הקרוהן.

שינתי הרבה בחיי. עמלתי על שינוי הדפוסים שלא היטיבו איתי יותר, עזבתי מסגרות שהעמיסו עלי, שחררתי אנשים שלא התאימו לי עוד, למדתי לראות לראשונה את עצמי ואת טובתי.
הוצאתי הרבה מאוד רגשות מודחקים שהצטברו במשך השנים.
ואכן הרבה יצא…
התהליך היה עמוק, אינטנסיבי ומטלטל. הוא דרש ממני הרבה.
עם זאת הוא פתח אותי לעולם חדש.

לאחר תקופת זמן של עבודה, ניגשתי שוב לבדיקת קולונוסקופיה , יצאתי מטושטשת , ישבתי בחדר הרופא לשמיעת התוצאות יחד עם בן זוגי. הגסטרו שבדק אותי אמר 'אם לא היית אומרת לי שיש לך קרוהן, לא הייתי מאמין לך בחיים, המעי שלך נקי לגמרי ואין שום סימנים'.
במשך תקופה ארוכה לא עיכלתי את המשפט שלו. הרי אמרו לי שאי אפשר להירפא מקרוהן, זאת מחלה כרונית, היא איתי לתמיד.
אני מודה לבן זוגי שהיה איתי ברגע הזה ודאג להזכיר לי את המילים שלו שוב ושוב עד שקלטתי.
סחבתי עם עצמי תקופה ארוכה פחד מהכאב, שהוא יתרחש, שהוא יחזור, הפחד הוא זה שניהל אותי ואת הסיבה שהמשכתי לחוש כאב למרות שהכול היה בסדר.
אז הפסקתי עם התרופות. והרגשתי הקלה עצומה. גם הבחילות הרבות שהיו לי במשך חודשים רבים נעלמו יחד איתן.
עשיתי ואני עדיין עושה עבודה ענקית עם המיינד שלי. להפנים, להבין, שלגוף והנפש שלי יש כוח, למילים שלי יש כוח ולגישה שלי יש כוח.
אני בבקרה עצמית, מרגישה את עצמי, כשמשהו עולה אני נמצאת איתו. יחד עם זאת אני ממשיכה להנחיל לעצמי מילים לתודעה – אני בריאה, מרגישה טוב, מחוברת לגוף שלי.

אז נכון לפי הרפואה הקונבנציונלית ההגדרה שלי כרגע היא רימיסיה – הפוגה.
ואני מקבלת תגובות רבות בנושא הזה, של אי אפשר להירפא, איך זה אפשרי, זה לא נכון, זה כרוני, זה לכל החיים…
אני בוחרת לראות את המצב אחרת, לא להיצמד להגדרות ולתבניות, לראות את התמונה האמיתית, המעי שלי נקי, אני מרגישה טוב, אני בריאה, אין לי מחלה יותר.

בריאות הגוף והנפש

אני תמיד אומרת שהחיים הובילו אותי לאיפה שאני היום.
בריאותי תלויה בחיבור שלי לעצמי. בחרתי להפיץ את הגישה שלי שאפשר אחרת.
בגישה ההוליסטית האדם הוא שלם והוא מורכב מגוף, נפש, נשימה, תודעה. כל עוד נדאג לכל הרבדים שלנו יחד, נוכל לתעל את הסימפטומים שאנחנו חווים כ'מחלות' לעשיית בדק בית, ולהבנה שהטיפול והדאגה לכולם יחד, יכול להוביל אותנו למקום טוב יותר.

כיום אני מספרת את הסיפור שלי, מעבירה סדנאות ומלווה אישית בתהליכי ריפוי ושינוי.
האני המאמין שלי הוא שמודעות היא הצעד הראשון לריפוי , הצעד השני הוא ההחלטה האומץ והכוחות לגייס את עצמנו לתחילת מסע העבודה העצמית, הצעד השלישי הוא ההתמדה בתהליך להשגת השינוי.
אני מלווה תהליכים לתמיכה אישית פיזית וריגשית בכל אחד מהשלבים, במטרה לתמוך בתגובות הגוף והנפש ובעיקר להעניק אוזן קשבת שאני יודעת שלי הייתה חסרה…

'כאשר אנו תופסים את הקיום כאחדות מורכבת, ואת המחלה כהתפתחות

החיים יאפשרו לנו לנדוד לרמות גבוהות יותר,

שם נבין שהגדילה וההתנוונות הם בסך הכל התבטאות של אותה אחדות'.

מתוך ספר הרייקי, אנרגיית חיים אוניברסלית.

לאתר של יובל לחצו כאן

לעמוד האינסטגרם של יובל לחצו כאן

לעמוד הבית לחצו כאן

לקרוהן-זון לחצו כאן

לטיפים לחצו כאן

שתף את הפוסט

אולי יעניין אותך...

שבע שנות קרוהן

שבע שנים. שבע שנים של קרוהן.  שבע שנים של למידה והתמודדות.  שבע שנים בהן למדתי מהחולי כיצד ניתן לעזור לאחרים בריפוי. המסע שלי התחיל בהתמודדות

קרא עוד »

המדריך לקרוהניסט המתחיל – חלק א

מאמר זה נועד לספק מידע והדרכה חיוניים לאנשים שאובחנו לאחרונה עם מחלת קרוהן. הוא מכסה את היסודות של המצב, הסימפטומים, הגורמים והטיפולים הזמינים שלו, כמו גם טיפים להתמודדות עם המחלה ולחיות איתה.

קרא עוד »
דילוג לתוכן