קרוהן זה לא אסון, זה נכון, אבל קחו רגע ותנסו להבין
מה המשמעות של חיים עם מחלה שקופה.
זה אומר שלוקח לך יותר זמן להתניע בבוקר כי הכל כואב .
לא רק הבטן- הכלללל.
זה להרגיש כמו זקנה בת 95 כל פעם שאת אוספת את רשימת התרופות
הקבועות שלך מבית המרקחת.
זה לצאת ליום כיף בספא איכילוב כל 4 שבועות לעירוי ביולוגי.
זה להרגיש כמו בסרט נער הבועה כשאתה ליד אנשים כי את מדוכאת חיסון.
זה לבלות הרבה בשירותים.
לתחזק קשרים עם צוותים רפואיים ופחות עם החברים.
זה הרבה פחות אנרגיה.
זה להתעורר בלילה כל שעה כי משהו מציק – הבטן/ היד/ הרגל/ העין/ התחת,
קיצר הבנתם את הנקודה אני חושבת…
זה לנהל קריירה חדשה במזכירות רפואית- כי מישהו צריך לנהל את הפרויקט הזה שנקרא ״ניהול המחלה״.
זה מצמצם משמעותית מה אפשר להכניס לפה ומה לא, כי לכל ביס יש מחיר!
זה לשמוע כל יום לא מעט פעמים משפטים בסגנון של: ״אבל את ניראית נפלא״.
תבינו, אני לא מתלוננת על זה שאני ניראית נפלא, פשוט לפעמים זה מתסכל שאתה סובל מבפנים וזה יכול להיתפס כזלזול.
למה שאני לא אראה טוב? זו מחלה של מערכת העיכול והיא לא תמיד עוברת כשאתה מסתכל על הבן אדם.
קרוהן היא אחת מהמחלות השקופות.
אלה שסבלם לא תמיד עובר החוצה.
פוסט זה נכתב כדי להעיר את תשומת לבכם לפני שאתם מרימים גבה למה ״הבחורה הזאת או הילד הזה שניראים טוב" עקפו אתכם בתור איפשהו או חנו בחניית נכים.
בתמונה BEARLY, מסדרת ה – METABEARS שיצרתי בחדווה גדולה עם חברי הטוב אביהו מרום, גם הוא חולה קרוהן.
רוצים לשמוע יותר על סדרת הדובים?
מוזמנים לקרוא את הפוסט: ״מהקרוהן נולד דובון״
מדי פעם אני שולחת מיילים עם דברים שמרגשים אותי | חדשות מרעישות